הסכסוך הוא בין-צירי

המלחמה בין חמאס לישראל היא חלק מהמאבק האזורי והגלובלי בין הציר האיראני-ג’יהאדיסטי (כולל חזבאללה בלבנון, החות’ים בתימן, מיליציות פרו-איראניות בסוריה ובעיראק) הנתמך על ידי רוסיה וסין, לבין הציר המתון הכולל את מרבית מדינות המזרח התיכון (כגון סעודיה, מצרים, ירדן, מרוקו, מדינות המפרץ) ונתמך על ידי מרבית מדינות המערב ובראשן ארה״ב.

7 באוקטובר כנקודת מפנה

בעקבות ה-7 באוקטובר, מרבית מדינות הציר המערבי-מזרח תיכוני המתון מאוחדות בהבנה שחמאס הוא סכנה ליציבות במזרח התיכון ומעוניינות במיטוט שלטונו.

הפתרון הוא אזורי

לישראל יש הזדמנות להבטיח את בטחונה בכל מרחביה לשנים רבות על ידי חבירה לציר המערבי-מזרח תיכוני המתון. חבירה כזו תחזק את הציר המתון, תפגע בהתבססות הכוחות האיראניים-ג’יהאדיסטיים במרחב, כולל בקרב הפלסטינים, ותרתיע את חזבאללה.

ניהול המלחמה במסגרת קואליציה אזורית-גלובלית

בשלב הנוכחי, ישראל תהיה מופקדת על הפן הצבאי, מדינות האזור על הפן האזרחי ברצועה, והקואליציה הבינלאומית תקדם את יישום החלטה 1701 להרחקת חיזבאללה מצפון לליטני. במקביל, הקואליציה תקים מסגרת שלטונית זמנית לרצועת עזה, עד לביסוס שלטון אזרחי יציב ומתון. בטווח הארוך, חיבור הפלסטינים ברצועה ובגדה לציר המתון ויישוב הסכסוך הישראלי-פלסטיני בגיבוי הקואליציה הבינלאומית.

יתרונות גישה זו:

• תמיכה בינלאומית בפעולה הצבאית: תמיכה זו הפכה לחשובה עוד יותר בעקבות הדיון בהאג והצעת ההחלטה האמריקאית למועצת הבטחון של האו״ם.
  

   

• הבטחת החלפת שלטון חמאס: החלפת שלטון חמאס בשלטון פלסטיני יציב ומתון, והגבלת היכולת של ארגון טרור אחר לתפוס את מקומו של חמאס.
  

   

• הרתעת חזבאללה ומימוש החלטה 1701: הברית תרתיע את חזבאללה ותבטיח את מימוש החלטת מועצת הביטחון.
  

   

• החלשת הציר האיראני-ג’יהאדיסטי: הברית תחזק את הציר האנטי-ג’יהאדיסטי והמתון במזרח התיכון.